<h1>ראבי"ה סימן תתצ"ט</h1>
<h2>דף קכ.</h2>
ראיתי שהשיב ר"ת פירוש דההיא משנה דהאשה הכי וזכורני שכך דנתי לפני רבי' שמואל והתרנו אשת אחיו של רבי שלמה בת ר' בנימין אחיו של ר' יצחק בר בנימין מקדש מאיש. אין מעידים אלא [על] פרצוף פנים עם החוטם, אדם שנהרג ולא נשאר כי אם רק פרצופו וחוטמו ופדחתו, כדתני' בגמ', מעידין עליו, ואם חסר אחת משלש אין מעידין עליו, ואע"פ שיש סימנין בגופו ובכליו, אי ליכא פרצוף ופדחתו וחוטם אין מעידין עד שת(מ)צא נפשו, ואפי' ראוהו (מגוייר) [מגוייד] וצלוב והחיה אוכלת בו, אין מעידין עליו בפרצוף פדחת וחוטם, ואפי' (בהמה) [בהכרה] גמורה אין מעידין [אלא] עד ג' [ימים] בהני סימנין דאמרן, (ובעל) [דבעל] כורחו האי אין מעידין עד ג' ימים, (ו)לא קאי אאדם ידוע [כשהיה] חי וניכר למעידים, דאפי' עד ק' ימים מהני כיון שיודעי' שזהו, אלא על כורחי' באין ידוע (אלא) לאחר ג' אלא על ידי סימני' פרצוף ופדחת וחוטם וראשו מקום שיער ושפתו וצוארו וסנטירו, שפיו ליתנהו ובקומתו ובעוביו וברגליו אינו ניכר, ותימ' על עצמך, היאך ניכר בתוך ג' על ידי פרצוף פדחת וחוטם כיון דכולהו ליתנהו, אלא שהתורה התירתו, ושהעד בקי בסימני פרצוף פדחת וחוטם, אבל בטביעת עין מעשים בכל יום, ואפי' לאחר י"ב חודש מת ניכר. והרב הקדוש ר' (שמעון, כשהגיע) [שמשון כשהגיד] עליו בעל החלום לאחר חצי שנה היה ניכר כאילו הוא חי. אבל בפרצוף בפדחת וחוטם כיון שאין בו טביעת עין כמו באיש שלם אין מעידין עליו, שכיון שאין טביעת עין רק בפדחת ובחוטם או בפרצוף ובחוטם או בפדחת ובפרצוף אין זה טביעת עין, שמאבד טביעות עין כיון שלא נשאר רק מעט, אבל בטביעות עין דראש כולו או טביעות עין דגופו עם ראשו מעידין עליו, וכן בטביעות עין דראשו ורובו. תדע דקתני אע"פ שיש סימנין בגופו, אבל בטביעת עין עדיף ומעידין עליו שהרי חי אם נחתך חוטמו מעידין עליו בטביעת עין אפי' יכחישם ויאמר לא הוא, והלשון מוכיח דקאמר אין מעידין אלא על פרצוף פנים, כמו אין מעידין על (הסומא) [השומא] [ש]מעיד (סומא) [שומא] כך וכך היא, אבל אילו על האדם (ו)מדברת המשנה (היא) [היה] לתנא לשנות אין מעידין אלא א"כ ראו פרצוף פנים עם החוטם. וע[ו]ד אם נהרג לאלתר ונחתך חוטמו לא יהי' לו עוד טביעות עין ולא יעידו זאת לא תהיה. הילכ' י"ל לישנ' דמתני' כדמוכח דעל הפרצוף פנים מעיד ולא על טביעת עין שלו, שבטביעות עין שוה לאלתר ועשרה ימים ועשרים יום (מותר) [ויותר] והכי מתרמו לישנ' דמתנית'. וההיא דאנסבוה לבתר (חמשי') [חמשה] יומי' אפומא דשושבינ', לא היה לו בו טביעות עין אלא בסימני פדחתו וחוטמו, ואע"ג דלא ניכר לבתר דנח נפשי(י)ה(ו) ואכולהו כוורי, אי נמי תפח היה מעיד עליו אבל לא היה לו טביעות עין אלא כמו (מרמה) [מדמה] מילת', אע"פ ששו[ש]בינו היה וטביעות בעין לא היה לו חשדו בכך. וכן כתב בהלכו' גדולו', אמרו רבנן גבי אשה עד דיהבי עדים סימני פדחתו וחוטמו ושאר סימני' שלו, כך כתב רב יהודאי גאון. אבל בטביעות עין גמור שישנו רובו שלם וראשו מעידין עליו אפי' לאחר זמן מרובה, אבל בסנטרו בפיו ושפתיו ושפמו וצוארו ושערו נשחת וגופו ושדרתו או נחתך ליכא טביעות עין בפרצוף פנים ופדחת וחוטם, אלא כמו סיועה בעלמ', שמעיד שדומה לפרצוף פנים ופדחת של פלוני, כמו סימן מובהק לדברי הכל דאוריית', אבל טביעת עינ' ליכא, אבל אי איכא טביעת עינא לית דין ולית דיין דמעידין עליו אפי' לאחר כמה שנים. ופרצוף פנים כדמסיק בפ' יש בכור לנחלה [מ"ו ע"ב] עד החוטם, ואע"ג דאיכא שינויא אחרינ', ומיהו תלמוד' שני הכא קושטא קאמר. (וכן) [וכי] דעת' לומר שאם אין אדם רואה אלא פרצוף פנים עד החוטם (וחתום וכל השאר ואין) [וחוטם וכולי שאר ליתא אין] זה טביעו' עין אלא סימנ' בעלמא שאומר זאת חתיכה (על הפרצוף) [של פרצוף] פנים עד החוטם וחוטם [נראית כחתיכה של פרצוף פנים עד החוטם וחוטם] של פלוני, אבל בעניין אחר אינו יכול לומר ולהעיד, אבל טביעות עינ' (הונא) [היינו] ידענא ביה (דהאי דקאמר) [והאי דקמן] פלני' הוא אע"ג דלא ידע בסימני', ועל דא אנא סמיך, וכל המחמיר בדבר אינו אלא חוטא, ואין כאן חשש איסור לא משום עיגונא, פירשתי כן אלא משום אמיתה של תורה וצור ישראל יושיענו בקרן אורה והיתה בריתו אתנו החיים והשלו', ויכתבנו בספר חיים טובי' א"ס.
